Sunday, November 14, 2010

White Fire and Black Fire

The Ashkenazi sofrim have a custom of writing the Peh in a way that there's also a Bet inside it.
Until the Second World War, the Sofrim accomplished this effect by writing the famous "broken Peh", which ensures that the inner Bet is always visible (click here for my post on the Broken Peh). You can see it here in one of my manuscripts:

Nowadays, the Ashkenazi sofrim use a more "modern" Peh that also has the inner Bet:
What's this mysterious inner Bet?

The Talmud says that the Torah was given with Black Fire and White Fire, and the Kabalists give many different explanations to this concept.

Rabbi Menachem MiPanu, one of the leading Kabbalists of the 16th century explains that the letters of the Torah are the Black Fire, which is easily visible. The White Fire is more difficult to see - it's the empty parchement of the Torah, which includes the gaps (open and closed Parshiot), the Sirtut (guiding lines) and contour of the black letters, like the Peh's inner Bet.

The letter Peh has "heavy" connotation - it's symbolizes "din", judgment. In Hebrew, the Peh is written like this: פא, which can also be read as אף, a symbol of G-d's wrath in Jewish tradition.
That's the reason why the Kabbalists introduced the inner Bet; Bet is the symbol of kindness and blessing (see previous post - that's why G-d created the world with the letter Bet) and it is a counterweight to the "strictness" of the letter Peh.

Other letters (shin, aleph to name a few) also have this interplay between the "White" and "Black" fires but the Peh is the most famous example.

Saturday, November 6, 2010

Stam Stories #4: The letters and the creation

This story is found in the Introduction to the Zohar, Ot 23. While it's well known that the world was created by G-d with the letter Bet, few people know about the whole story - all the letters fought to get this honor, and the Bet was chosen. I couldn't find this story in English so I will post it in Hebrew - but it's an easy read and a must read.

כשרצה הקב"ה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו מסופן לראשן, והתחילה אות ת' להכנס בתחילה. אמרה רבון העולמים: טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי אני חותמת הטבעת שלך שהיא אמת, ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. אמר לה הקב"ה: יפה את, וישרה את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם, משום שאת עתידה להיות חותם המוות, ומשום שאת כך, אין את ראויה לברוא בך את העולם. מיד יצאה.

נכנסה לפניו אות ש', אמרה לפניו, רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקרא שמך שדי, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש. אמר לה, יפה את, וטובה את ואמיתית את, אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עמהן, איני רוצה לברוא את העולם בך, כי לא יתקיים שקר, אלר אם אותיות ק' ר' יקחו אותך מכאן נשמע, שכל מי שרוצה לומר שקר, יקח בתחילתו יסוד אמת, ואחר כך יקיים לו השקר. כי אות ש' אות אמת היא, אות אמת שבה נתייחדו האבות, וק' ור' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הס"א היא קר, בלי חום שהיא חיות...וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן,

נכנסה אות צ', אמרה לפניו ריבון העולמים, טוב לך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקרא צדיק, אתה רשום בי אמר לה, צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, להתחיל בך בריאת העולם, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם

נכנסה אות פ' אמרה לפניו: רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם רשומה בי, כי זה הוא פדות. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם. אמר לה: יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך, מי שחוטא כופף ראשו. וכן, אמר, לאות ע', שבה נרשם עון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענוה. אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.

נכנסה אות ס', אמרה לפניו: רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי העולם. כי יש בי סמיכה לנופלים, שכתוב, סומך ה' לכל הנופלים. אמר לה: משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו, שאם את יוצאת ממקומך, אלו הנופלים, מה יהיה עליהם, שהם סמוכים עליך. מיד יצאה מלפניו.

נכנסה אות נ', אמרה לפניו, רבונו העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, שבי כתוב נורא תהלות וכן בתהלה של צדיקים כתוב נאוה תהלה, אמר לה נון, שובי למקומך, כי בשבילך חזרה האות ס' למקומה, והיי סמוכה עליה.

נכנסה אות מ', אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראת מלך, אמר לה, כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את, והל' והכ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך... באותה השעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כסא כבודו. נזדעזעה ואמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי כבודך אני. כשירדה אות כ' מעל כסא כבודו, נזדעזעו מאתים אלף עולמות ונזדעזע הכסא, וכל העולמות נזדעזו לנפול. אמר לה הקב"ה, כף, כף, מה את עושה כאן, לא אברא בך את העולם, שובי למקומך, כי בך כליה, שובי לכסאך והיי שם.

...נכנסה אות י'. אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי אני התחלת השם הקדוש, ויפה לך לברוא בי את העולם. אמר לה: די לך שאת חקוקה בי ואת רשומה בי וכל חפצי בך, עלי, לא יפה לך להיות נעקרת משמי.

... נכנסה אות ט' אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי אתה נקרא טוב וישר. אמר לה: לא אברא בך את העולם, כי טובך סתום בתוכך, וגנוז בתוכך. ז"ש, מה רב טובך אשר צפנת ליראך. וכיון שהטוב גנוז בתוכך הרי אין בו חלק לעולם הזה שאני רוצה לברוא, אלא בעולם הבא. ועוד, משום שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל. ועוד, כי הח' כנגדך, כשתתחברנה יחד, תהיינה ח"ט. דהיינו חטא. וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.

... נכנסה אות ז', אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי ישמרו בניך שבת, שכתוב זכור את יום השבת לקדשו. אמר לה: לא ארברא בך את העולם. כי יש בך מלחמה, חרב שנונה ורומח מלחמה, כלי זיין, ואת כעין הנ', שלא נברא בה העולם, משום שיש בה נפילה, מיד יצאה מלפניו.

נכנסה אות ו', אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, שאני אות משמך הויה. אמר לה: ואו, את וה' די לכן, שאתן אותיות משמי, שאתן בסוד שמי, וחקוקות ומפותחות בשמי, לא אברא בכן את העולם.

נכנסו אות ד' ואות ג'. אמרו אף הן כך. אמר גם להן, די לכן להיות זו עם זו, שהרי לא יחדלו אביונים מן הארץ, וצריכים לגמול עמהם חסד. הד' היא עניה, כי נקראת דלת מלשון דלות. הג', גומלת לה חסד, וע"כ אל תתפרדנה זו מזו. ודי לכן לזון זו את זו.

נכנסה אות ב'. אמרה לו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה. כי ב' היא ברכה. אמר לה הקב"ה: ודאי בך אברא את העולם, ואת תהיי ההתחלה, לברוא בך את העולם.

עמדה אות א' ולא נכנסה. אמר לה הקב"ה: אלף אלף, למה אין את נכנסת לפני כשאר כל האותיות. אמרה לפניו: רבון העולם, כי ראיתי שכל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת, מה אעשה שם אני. ועוד, כי כבר נתת לאות ב' את המתנה הגדולה הזו, ואין ראוי למלך העליון, שיעביר את המתנה שנתן לעבדו, ולתת אותה לאחר. אמר לה הקב"ה, אלף אלף, אע"פ שבאות ב', נברא העולם, את תהי ראש לכל האותיות, אין בי יחוד אלא בך, בך יתחילו כל החשבונות, וכל מעשי בני העולם. וכל היחוד אינו אלא באות א'.